החלטה בתיק ת"א 22334/06

המבקש (הוא הנתבע 1; להלן: " הבנק"), עותר לסילוקה על הסף של תובענת המשיבות (הן התובעות) בגין שימוש לרעה בהליכי משפט, העדר יריבות העדר עילת תביעה ומעשה בית דין.

רקע עובדתי

1.         המשיבות הגישו תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הבנק אינו רשאי לנשות בהן בתיק הוצל"פ 5-05-75184-01 (להלן: " תיק ההוצל"פ") ולחלופין, למתן כל סעד שייראה מתאים לנסיבות.

2.         בין המשיבות לבין הנתבע 2 (להלן: " עו"ד נאמן") נתגלע סכסוך בנוגע לשכר טרחתו של עו"ד נאמן, לאחר שהלה ייצגן בעניין ירושת אביהן המנוח. הסכסוך נדון בבוררות בפני  השופט (בדימוס) גבריאל בך, אשר פסק ביום 5.7.2004 כי על המשיבות לשלם לעו"ד נאמן סך של 250,000$ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ש"ח (להלן: " פסק הבוררות").

3.         עובר למתן פסק הבוררות, אירעו ההתרחשויות דלקמן:

(1)  הוטלו עיקולים זמנייםעל נכסי עו"ד נאמן, לרבות נכסים עתידיים, לטובת הנתבעים 3 (ביום 16.7.03) ו-4 (ביום 28.1.04);

(2)  מחצית מזכויותיו העתידיותשל עו"ד נאמן לפי פסק הבורר (לכשיינתן), הומחתה ומושכנה לבנק ביום 19.2.04. המשכון נרשם ביום 9.3.04. המחצית השניה, הומחתה לשותפו של עו"ד נאמן, הוא עו"ד א' פרי.

4.         ביום 26.8.2004 הגישו המשיבות לבית המשפט המחוזי בקשה בדרך של טען ביניים (ת"א (ת"א) 2172/04). הן ביקשו להורות למי מבין המשיבים שצורפו לטען הביניים (עו"ד נאמן ונושים אחדים שלו), עליהן לשלם את הכספים שנפסקו לזכותו של עו"ד נאמן בפסק הבוררות. עו"ד נאמן הגיש הודעת הסתלקות. ביום 17.11.2004 ניתן פסק דין לפיו נמחק  טען הביניים.

ביום 29.11.2004 הגישו עו"ד נאמן, עו"ד פרי והבנק, בקשה לבית המשפט המחוזי לאישור פסק הבוררות (ה"פ (ת"א) 1559/04). ביום 27.3.2005 אישרה השופטת לבהר- שרון את פסק הבוררות. בהסתמך על אישור זה, פתח הבנק תיק הוצל"פ נגד המשיבות, על מנת לגבות מהן מחצית מכספי פסק הבוררות. טענת "פרעתי" אותה הגישו המשיבות - נדחתה. עמדו המשיבות והגישו את תובענתן הנוכחית לסעד הצהרתי. מהותה האמיתית של  ההצהרה המבוקשת היא, למעשה, קביעת סדר נשייתם של הנתבעים 2 - 4 ( הבנק ושני המעקלים). לטענתן, שני צווי העיקול הזמניים, הנזכרים בסעיף 3(1) לעיל, קודמים (מבחינת מועדם) להמחאת הזכויות שנעשתה לטובת הבנק. על כן, יש להורות להן לשלם תחילה למעקלים, מה גם שעיקולו הזמני של הנתבע 4 נתאשר בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 28.5.06.

העתירות לסילוק על הסף

5.         הבנק סבור כי דין התובענה - סילוק על הסף. הבנק מביא טעמים אחדים לאישוש הבקשה:

(א) דחייה על הסף

(1) מעשה בית דין: המשיבות מנועות מהעלאתן פעם נוספת של הטענות שנטענו על ידיהן במסגרת הליך אישור פסק הבוררות. מניעות זו, אדניה הם מחמת השתק עילה או השתק פלוגתא. מטעם זה, יש לדחות התובענה על הסף לאור תקנה 101 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סד"א).

(2) שימוש לרעה בהליכי משפט: הליכי המשפט הרבים הננקטים על ידי המשיבות - מטרתם להתחמק מתשלום חובן לעו"ד נאמן על פי פסק הבוררות. זאת, שעה שהמשיבות אינן כופרות בחבותן כאמור. עוד טוען הבנק כי המשיבות נמנעו, במסגרת תביעתן הנוכחית, לתאר את תוצאות ההליכים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים. העלמת עובדות כאמור מהווה אף היא שימוש לרעה בהליכי משפט. על כן, ראויה התובענה להיות נדחית על הסף מכוח תקנה 101 (א) (3) לתקנות סד"א.

(ב) מחיקה על הסף

לא נפגעה כל זכות מזכויות המשיבות. מכאן, שאין להן מעמד בהגשת התובענה; לשון אחר: אין יריבות בין המשיבות לבין הבנק והתביעה אף נעדרת עילת תביעה נגדו. מכאן, שיש למחקה על הסף, על פי תקנה 100 (1) לתקנות סד"א.

6.         המשיבות סבורות כי דין הבקשה להידחות. לשיטתן, אין לסלק תביעתן על הסף מחמת מעשה בית דין. המשיבות טוענות ראשית, כי אין זהות בעילות או בצדדים; ושנית, כי אין מדובר בפלוגתאות שנדונו והוכרעו. לטעמן, בבקשה לאישור פסק הבוררות נדונה השאלה אם יש לאשר את פסק הבורר. בתובענה הנוכחית, מתעוררות שאלות אחרות והן: ראשית, אם זכאי הבנק להיכנס לנעליו של עו"ד נאמן מכוח המחאת הזכות והמשכון; ו שנית, מהו סדר הנשייה בין הנתבעים, קרי: האם מוקנית למי מהם עדיפות על פני רעהו, אם לאו. שאלות אלה לא הועמדו להכרעה בגדרי הבקשה לאישור פסק הבוררות. על כן, אין השתק פלוגתא לגביהן.

אשר לטענת שימוש לרעה בהליכי משפט עמדת המשיבות היא כי שימוש לרעה מתייחס לצעדים הכרוכים בסדרי הדין, כגון פיצול עילה ותביעתה בשני הליכים נפרדים. במקרה דנן הואיל ואין הכרעה בשאלת זהות הזכאי (מבין הנתבעים) לקבלת הכספים נשוא פסק הבוררות, לא היה להן מנוס מהגשת התובענה דנן.

אשר להעדר עילה, אומרות המשיבות כי מי שמבקש סעד הצהרתי, אינו חייב להצביע על עילת תביעה. די לו שיצביע על אינטרס המצדיק את מתן הסעד. בענייננו, האינטרס של המשיבות הוא בקבלת קביעה שיפוטית בדבר סדר הנשייה. זאת, על מנת שלא ייגרם מצב בו המשיבות תשלמנה למי שאינו זכאי לתשלום.